אני רואה אתכם, השכנים שלי בשכונה. אני רואה את השלווה שלכם כשאתם יוצאים מהבית, עם הילדים, עם הכלבים, או סתם לבד עם המחשבות, לכיוון השדות שמאחורי השכונה. המקום הזה הוא לא סתם שטח פתוח, הוא הלב הפועם של הקהילה שלנו ושל הטבע שנותר כאן. וזה בדיוק מה שאני מתגעגעת אליו, עוד לפני שהוא נעלם.
בחרתי לגור בשכונה במיוחד בגלל השדות האלה. בחרתי בנוף, בחיבור לטבע, בשקט, במרחב. בחרתי במקום שבו הילדים שלי יוכלו לגדול עם הציפורים והפרפרים, לרוץ חופשי בין השדות כשהטבע נמצא ממש מעבר לפינה. ועכשיו, כשאני שומעת על הכביש המהיר שרוצים לסלול פה, הלב שלי פשוט נשבר, כי אני כבר מתגעגעת לכל מה שהיה לי כאן.
השדות שלנו: לא רק דשא, אלא עולם שלם של חיים
זה נכון, אולי מהחלון של הדירה לא תמיד רואים את נחל הירקון עצמו, אבל הוא שם. הוא זורם לו נסתר, מאחורי גדרות של קנים עבים ושיחים סבוכים. אבל אל תטעו – הירקון הוא העורק הראשי שנותן חיים לכל השדות האלה. הלחות שהוא מביא, מי התהום שהוא מזין – כל אלה הופכים את השטח הזה למערכת אקולוגית תוססת:
צמחייה שופעת: בחורף ובאביב, השדות מתעוררים לחיים בים של ירוק וצבע. פרחי בר כמו כלניות, פרגים, חרציות וחרדל פורחים בשלל גוונים, מושכים אליהם מאביקים כמו דבורים ופרפרים. קרוב יותר לירקון, הצמחייה הופכת סבוכה יותר, עם קנים וסוף גבוהים שיוצרים מסך ירוק ומקום מסתור.
אוכלוסיית בעלי חיים מגוונת: השדות הם ביתן של המון יצורים, קטנים כגדולים:
יונקים: בשעות בין ערביים או בבקרים מוקדמים, אפשר לראות נמיות זריזות, קיפודים שיוצאים לחפש מזון, ומכרסמים קטנים שמתרוצצים בעשב. לפעמים גם שועלים או תנים חולפים להם בשקט.
זוחלים: בקיץ, השדות הם גן עדן ללטאות שונות, וכן לנחשים (רובם לא ארסיים, כמו הזעמן שחור המועיל), ששומרים על איזון טבעי.
עופות: השמיים מלאים בציפורי שיר מצייצות, ועל עמודי החשמל או מעל השדות אפשר לראות עופות דורסים כמו בזים ועקבים שמחפשים את ארוחתם. קרוב לירקון, נפגוש עופות מים יפהפיות כמו אנפות, לבניות ושלדגים.
דו-חיים: בשלוליות חורף ובאזורים לחים, אפשר למצוא צפרדעים וקרפדות.
כל אלה יוצרים מארג חיים עדין ומרתק, כזה שמראה לנו איך הטבע מצליח לשרוד ולשגשג, גם ממש ליד עיר גדולה.
הווי התושבים: החיים שלנו בשדות
השדות האלה הם חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו באם המושבות. הם המקום שבו אנחנו מורידם הילוך, נושמים עמוק ומתחברים למשהו גדול יותר:
פנאי וספורט: כל בוקר וערב רואים כאן הולכים, רצים ורוכבי אופניים שפוקדים את השבילים, נהנים מהאוויר הפתוח ומהמרחב. הורים עם ילדים קטנים מגיעים לטייל, לאסוף פרחים או סתם לרוץ חופשי.
זמן איכות עם חיות מחמד: בעלי כלבים יודעים שהשדות הם המקום המושלם לשחרר את הכלבים לריצה חופשית, לפגוש כלבים אחרים ובעליהם, וליהנות מפעילות גופנית משותפת.
חיבור לטבע וחינוך: עבור משפחות, השדות הם מעבדת טבע פתוחה. זה המקום ללמוד על מחזוריות עונות השנה, לזהות פרחים וציפורים, ולחזות במחזה מדהים של טבע פראי ממש ליד הבית. המפגשים עם החיות – תן שחולף, שועל שחומק – יוצרים זיכרונות בלתי נשכחים.
בריאות ורוגע: ההליכה בשדות, השקט היחסי, הנוף הירוק – כל אלה תורמים באופן משמעותי לבריאות הנפשית והפיזית שלנו. זו ה"ריאה הירוקה" שלנו, המקום שבו אנחנו יכולות להתנתק מהלחץ היומיומי.
יופי ונוף: השדות משתנים עם העונות – ירוקים תוססים בחורף, זהובים ופורחים באביב, צהובים ושקטים בקיץ. הם מספקים נוף פתוח ומרגיע שאין לו תחליף, בניגוד לנוף הבנוי והצפוף של העיר.
הכביש המהיר: מכה קשה לכל זה
עכשיו, מדברים על כביש מהיר שיעבור בדיוק כאן. זה לא רק עוד כביש. זה הולך להיות חומה בטון ואספלט שתחצוץ בינינו לבין כל היופי הזה, ותהרוס את המערכת האקולוגית שלנו:
קיטוע בתי גידול והרס ישיר: הכביש יחצה את השדות וייצור מחסום פיזי שיבודד אוכלוסיות בעלי חיים. זה יפגע בזרימת הגנים שלהן, יוביל לירידה במגוון הגנטי ואף להכחדות מקומיות. השטח עליו ייסלל הכביש, יחד עם שוליו, יהפוך לשטח אטום – הרס מוחלט של הצמחייה וחיות הבר שחיו שם.
זיהום סביבתי חמור:
זיהום מים: נגר המכיל דלק, שמנים, מתכות כבדות ומזהמים אחרים יזרום מהכביש לנחל הירקון ויפגע קשות במערכת המימית.
זיהום אוויר: תנועת כלי רכב תגביר באופן דרמטי את פליטת מזהמים לאוויר, מה שיפגע באיכות האוויר שלנו, בצמחייה וביכולת ההתפתחות של בעלי חיים.
רעש ותאורה: רעש תמידי מכלי הרכב ותאורה מלאכותית ישבשו את דפוסי הפעילות הטבעיים של בעלי חיים, במיוחד אלו הפעילים בלילה, ויגרמו להם למתח ולעזיבת האזור.
עלייה בתמותת בעלי חיים: הכביש יגביר באופן משמעותי את סכנת הדריסה של בעלי חיים שינסו לחצות אותו. זה כולל יונקים קטנים, זוחלים ודו-חיים – כל אלה שחיים בשדות וסביב הירקון.
הנגישות שתיעלם: לא נוכל יותר פשוט לצאת לשדות. הכביש יהפוך למחסום מסוכן ובלתי עביר. הטיולים שלנו, הריצות של הבוקר – הכל ייפסק.
ניתוק חזותי ותחושתי: במקום ירוק וחי, נראה כביש סואן, עם רעש בלתי פוסק וזיהום אוויר. הקשר היומיומי שלנו לטבע ייקטע באכזריות, והנוף המרגיע יוחלף במראה וברעש של תנועה בלתי פוסקת.
געגועים לעתיד שכבר לא יהיה
זה לא רק געגוע למה שהיה. אלה געגועים למה שיכול היה להיות. למה שהילדים שלנו היו יכולים לחוות, לחיבור שהיה יכול להישאר. בחרתי לחיות כאן כדי שהטבע יהיה חלק מחיינו, והכביש הזה לא רק משנה את הנוף, הוא משנה את מי שאנחנו כקהילה. הוא הופך את השדות שלנו ממקום נגיש, חי ותוסס, לנוף מרוחק, מופרע, ואולי אפילו מסוכן. הוא חותך אותנו מהטבע שלנו, וחותך את הטבע מעצמו.
הלב שלי נשבר, כי זה לא רק כביש. זו חומה שמפרידה אותנו מהשדות, מהירקון הנסתר, ובעצם, מחלק גדול ממה שהופך את החיים כאן לטובים כל כך.
תודה לכל תושבי השכונה ששלחו לנו את הצילומים המהממים שבגלריה, נשמח לקבל עוד: