לא לבד מול האספלט: כך נלחמות התארגנויות אזרחים בישראל בפגיעה מכבישים סואנים

בעוד מדינת ישראל ממשיכה במרוץ לפיתוח תשתיות תחבורה, אלפי אזרחים מוצאים עצמם מתמודדים עם המציאות החדשה: כבישים סואנים ורועשים העוברים בסמוך לבתיהם. במאבק על איכות החיים ועל ערך הנכס, התארגנויות התושבים הפכו לכוח משמעותי, המצליח לא פעם להשפיע ולשנות מציאות.

הפיתוח המואץ של כבישים בישראל, נועד לתת מענה לעומסי התנועה הגוברים במדינה צפופה. אולם, ההשלכות של פרויקטים אלו על תושבים המתגוררים בסמיכות, הן מרחיקות לכת וכוללות פגיעה בבריאות, באיכות הסביבה, ובעיקר – ירידה ניכרת בערך הדירות. אל מול גופי תכנון ותשתיות אדירים, הכוח של הפרט מוגבל, אך כאשר תושבים מתאגדים, הם הופכים לכוח משמעותי המסוגל להשפיע על מקבלי ההחלטות.

הכוח שמאחורי ההתארגנות: מטרות ודרכי פעולה

התארגנויות אזרחים, המורכבות לרוב משכנים ובעלי עניין שנפגעו או צפויים להיפגע, פועלות במגוון מישורים רחב, תוך ניצול כלים משפטיים, ציבוריים ותקשורתיים:

1. העלאת מודעות וגיוס תמיכה: זהו השלב הראשוני והקריטי ביותר. ההתארגנויות פועלות להסברה בקרב הקהילה, באמצעות מדיה חברתית, כנסים מקומיים, הפצת עלונים ופנייה לכלי התקשורת כדי להבהיר את ההשלכות הצפויות של הכביש: רעש בלתי פוסק, זיהום אוויר מחלקיקים ומזהמים מסוכנים, פגיעה בנוף, בפרטיות ובבטיחות, וכמובן – הפגיעה הכלכלית המובהקת בערך הנכס.
2. איסוף נתונים ומומחיות: כדי להציג טיעונים חזקים ומבוססים, התארגנויות רבות שוכרות מומחים מתחומים שונים: שמאים שיעריכו את שיעור ירידת הערך הצפויה, יועצי אקוסטיקה שימדדו ויחזו את רמות הרעש, יועצי סביבה שינתחו את נתוני זיהום האוויר, ומשפטנים שיעניקו ייעוץ משפטי ויסייעו בהגשת תביעות.
3. הפעלת לחץ ציבורי ופוליטי: התארגנויות אלו מפעילות לחץ משמעותי על נבחרי ציבור ברמה המקומית (ראשי ערים, חברי מועצה) וברמה הארצית (חברי כנסת, שרים). הן מארגנות הפגנות, עתירות ציבוריות, עצומות ופעילויות מחאה שונות, במטרה להכניס את הסוגיה לסדר היום הציבורי ולחייב את מקבלי ההחלטות להתייחס לחששותיהם.
4. פעילות משפטית: לצד הלחץ הציבורי, רבות מההתארגנויות יוזמות או מצטרפות לתביעות משפטיות. הנפוצה ביותר היא הגשת תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר לדרוש פיצויים על ירידת ערך נכס שנגרמה כתוצאה מאישור תוכנית בניין עיר חדשה. במקרים מורכבים יותר, מוגשות גם עתירות מנהליות לבתי משפט גבוהים כנגד תוכניות בנייה.
5. דרישה לפתרונות מיגון ואלטרנטיבות: במקרים רבים, המאבק אינו נועד לעצור את הפרויקט לחלוטין, אלא לדרוש הטמעת פתרונות שיצמצמו את הנזק. זה כולל דרישה ל:
   • קירות אקוסטיים (מחסומי רעש) גבוהים ויעילים לאורך הכביש.
   • סוללות עפר ירוקות שישמשו כחיץ פיזי ואקוסטי.
   • זיגוג כפול מחייב בחלונות הבתים הסמוכים.
   • שינוי בתוואי הכביש כך שיתרחק ככל האפשר מאזורי מגורים.
   • הטמעת טכנולוגיות להפחתת זיהום אוויר.

דוגמאות מהשטח: מאבקים בולטים בישראל

ההיסטוריה הקרובה של ישראל רוויה בדוגמאות להתארגנויות תושבים שהצליחו להשפיע:

• תושבי פתח תקווה והמאבק על כביש 40: מאבקם של תושבי פתח תקווה נגד הרחבת כביש 40 נחל הצלחה משמעותית. לאחר שנים של התארגנות עיקשת, שכללה גיוס מומחים, לחץ ציבורי ותביעות משפטיות, בוטלה התוכנית המקורית. במקומה, אושרה תוכנית חדשה שכללה הקמת מנהרה באורך 2 ק"מ, מזעור מפגעי רעש וזיהום, ושימור שטחים ירוקים. הישגים אלו הובילו גם לפיצויים כספיים לבעלי הדירות.
• תושבי רעננה והמאבק סביב כביש 531 וכביש 541: מאבקים ארוכי שנים של תושבי רעננה (וגם כפר סבא והוד השרון) הובילו, בין היתר, לדרישה לפתרונות מיגון אקוסטיים משופרים סביב כביש 531 ומסילת הרכבת. גם בסלילת כביש 541, התארגנות התושבים הצליחה לדרוש שילוב שבילי אופניים ותוכניות להפחתת מפגעים.
• מאבקים סביב נתיבי איילון (כביש 20): שכונות רבות בתל אביב וסביבתה, כמו נווה שרת ונווה גן, חוות באופן יומיומי את השפעות הכביש הסואן. התארגנויות תושבים אלו יזמו תביעות פיצויים קולקטיביות לפי סעיף 197, ובמקרים לא מעטים אף זכו לפיצויים משמעותיים, שהכירו בפגיעה בערך נכסיהם.
• תושבי רמת השרון נגד הרחבת כביש דרך יבנה: מאבק עכשווי וממוקד, שבו התושבים התארגנו באופן מרשים באמצעות פלטפורמות דיגיטליות ופעילות שטח, בניסיון למנוע את הפיכת הכביש המקומי לעורק תנועה ארצי ולמזער את הפגיעה באיכות חייהם ובערך נכסיהם.
• המאבקים סביב כבישים חדשים בשרון ומרכז הארץ: כמעט כל סלילת כביש חדש או הרחבת כביש קיימים (כגון כביש 4, כביש 6) באזורים צפופים לוותה בהתארגנויות תושבים, במיוחד ביישובים כמו שוהם, ראש העין, וערים נוספות במרכז, שדרשו התייחסות למפגעי הרעש והזיהום ופיצויים על הפגיעה בערך הנכסים.

השורה התחתונה: כוחם של אזרחים

התארגנויות התושבים אינן רק קבוצות מחאה; הן גורם משמעותי ופעיל במערך התכנון והבנייה בישראל. הן תורמות לא רק להשגת פיצויים על ירידת ערך, אלא גם מובילות לשינויים בפועל בתוכניות בנייה, לדרישה לפתרונות מיגון טכנולוגיים, ובאופן כללי – מעלות את המודעות הציבורית והפוליטית לחשיבות התכנון המקיים, זה שאינו בא על חשבון בריאות הציבור ואיכות חייו. במדינה כמו ישראל, שבה הנדל"ן הוא ההשקעה הגדולה ביותר של רוב משקי הבית, היכולת של אזרחים להתאגד ולהגן על קניינם היא חיונית מתמיד.