"רכיבת אופניים היא דרך חיים"

"רכיבת אופניים היא דרך חיים," אני תמיד אומר, ואני חי לפי זה כבר שלושים שנה.

אני שי למברגר, בן 55, תושב אם המושבות, ומתי שרק מתאפשר תמצאו אותי על ה-TREK SUPERCALIBER שלי. אני רוכב שטח ותיק, הרבה לפני שזה נהיה פה פופולרי. בשנה שעברה רכבתי במצטבר 14,000 קילומטר, בשבילים ובשטח, לבד ועם חברים, מצפון ועד דרום.

כשאתה רוכב בשטח, אתה מרגיש חלק מהטבע, חלק מהנוף. זו חוויה ששום נהיגה ברכב לא תיתן לך. בגלל זה, כואב לי הלב על מה שעומד לקרות פה, ממש ליד הבית שלנו.

הכביש החדש והפגיעה בטבע ובשכונה

מדברים על סלילת כביש רב נתיבים שיעבור דרך רצועת חורש טבעי מדהימה שיש לנו פה. זו רצועה שנשארת ירוקה כל השנה, כי היא קצת נמוכה ואוגרת מי גשמים. אני מדבר על האזור שמסוף רחוב בן ציון גאליס מערבה, לאורך השכונה, ליד בית ספר פאול קור, ועד צומת העיפרון.

החלק הזה הוא הלב של הבעיה, כי הוא הולך לפגוע ישירות בתושבי השכונה. תארו לעצמכם: מפגעי רעש בלתי פוסקים, הרס מוחלט של הנוף הירוק, וכמובן – עקירה של כל העצים והחורש הטבעי שנמצאים שם. אם תקפצו אחר הצהריים לטיול קצר ליד בית ספר פאול קור ותלכו קצת מעבר לסוללה, תבינו בדיוק על מה אני מדבר.

מעבר לפגיעה בטבע, הכביש הזה יביא איתו כמויות עצומות של אבק ומשאיות במשך לפחות ארבע שנים מתחילת העבודות. אני לא איש של מאבקים, אבל הפעם, זה פשוט הזוי בעיניי.

המסלול שלי בסכנה

אני עובד בחברת "כלל" בעתידים, ורוב השנה אני מגיע לעבודה באופניים. זה הכלי היחיד שלי! כשהשטח לא רטוב, אני יוצא מהשכונה דרך רבקה גובר, עובר מתחת לפסי הרכבת וחותך מערבה עד שאני מגיע לעתידים. זו רכיבה של בערך רבע שעה דרך שטח.

עכשיו, חלק מהשטח הזה הולך להיהרס בגלל הפרויקט. אני פשוט לא יודע איך יעבור המעבר בין השכונה לכביש שמוביל, למשל, לפארק הספרים החדש שבנו שם ליד מחלף התקווה. יכול להיות שגם זה יהרס.

הטבע הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. למה להרוס פנינה כזו?